1. עמוד הבית
  2. נשים
  3. ליבה של אמא

חשבת על זה פעם? מה גורם לך לבכות משירים

לא פעם, בזמן ששיר מתנגן במרחבי הבית, את נתקלת במשפט שגורם לך להוריד דמעות, מה היא אותה מחשבה העוברת לך באותו העת? ומדוע את בוכה? אפרת ברזל בטור מיוחד על ניתוח השירים ומה גורם לנו לבכות מהם?

אפרת ברזל, י"ג טבת תשפ"א 28/12/2020 19:10

ממה התרגשת כל כך עין דומעת, אילוסטרציה עין דומעת, אילוסטרציה צילום: pixabay

שבת עוד מעט ביקשה להגיע, סיום של שיר ניגן עדיין ברקע הבית. היתה אווירה רגועה של זוית השמש הצהובה הזו במרפסת הלבנה שלנו שמכניסה תיכף מנחה.

הילדים כבר היו יפים, הטלפונים כבר היו כבויים. עצרתי את  הניגוב הלפני אחרון של השיש, בדקתי איך מרגישה הפלטה, ודמעות באו בעייני מהשיר שסיים עוד רגע בשקט להתנגן.

"למה את בוכה", שאל אותי בעלי, "לא יודעת, תמיד אני  בוכה בשיר הזה", עניתי לו, והשיר המשיך, והוא המשיך לשאול, "אבל, מה, מה עושה לך בשיר הזה לבכות, איזו שורה הכי נוגעת, איזה משפט, למה, חשבת על זה פעם?"

והסברתי לו, והוא אמר, "מענין, לי זה לא עושה", למרות  שיש שירים שיש בהם שורות שכולנו יכולים לבכות מהן ביחד, והחלטתי , אחרי שיח השיר הזה,  להתבונן בענין, ולהבין, אילו רעיונות בשירים תמיד עושים לי דמעות, האם יש משהו שמתמיד, מה הבאתי מהשדה של הבית שלי בילדות שעושה לי עולה ויורד בגרון, החלטתי להגדיל ראש במבצע  החיפוש שהמצאתי לעצמי ולעשות אינדוקציה,

ללכת מהפרט אל הכלל, לבחון אילו משפטים  בכלל בשירים עושים לי לבכות, שמתי לב  שיש בזה  עבורי, כנראה אצל כולם,  דוגמא  של תחרה לבנה שחוזרת על עצמה, וביקשתי לדעת, מה מתחבר שם  במשפטים כאלה וכאלה במילות השירים, עם בארות הנפש שלי. מה במילים שהגיעו מתוך הצלילים פוגש את מה שבתוכי, לקחתי בשקט כמה משפטים משירים שבטוח עושים בי אפקט, ומצאתי מכנה משותף שכנראה זרוע שם אצלי חזק במערכי המחשבה של בניית האישיות.

שמתי לב שכל המשפטים ניגנו על מנדולינה הסובבת ארבעה נושאים:

1. אני, דורות אחורה ודורות ממני קדימה.

2. מאמצי יום יום פשוטים שאני יודעת שהשתדלתי בהם ברוטינה של חיים, כאלה שבזמן עשייתם לא התפעלתי מהיותי עמלה אותם, אבל בפרספקטיבה של זמן גורמים לי התפעלות מעצמי, על כוחות שהיו בי.

למשל, איך ילדתי שמונה ילדים (יודעת, יודעת שזה כלום ליד חברה שלי חנה  שיש לה לדוגמא 17, יודעת יודעת, שזה סיפור קטן מול  זיוה, חברתי שיש לה 11), שמונה בשבילי זה כמו שמונים למשפחת הרב  רוטשילד, בית החולים.

לחשוב ששמונה פעמים  גמלתי בסבלנות אין קץ ילדים מחיתולים, שמונה פעמים דהרתי לידם ברגל ורק שיצליחו לנסוע עם אופניים בלי גלגלי עזר, שמונה פעמים ציירתי פוסטר ותליתי במטבח, פוסטר שכתוב עליו בצבעוני "המגע אש", עם חיצים וציורים ורק שייברכו בכיף,

לשמונה דמויות הייתי צריכה לבנות בטחון עצמי, תחושת אהבה, התמודדות עם תסכולים, ואמפטיה כשמישהו העליב אותם נורא.

3. הודיה לבורא עולם על כמה באהבה הוא נתן ונתן, התפעלות מכמה אנחנו לידו ברי חלוף כאן.

4. תהליכים. תוצאות של מהלכים, דברים שכל כך היתה צריכה בשבילם המתנה, עבודה פנימה, עוד תפילה, ועוד שיוף מידה, פרוסיג'ר ארוך ומייגע ששום סוף לא ראו ממגדל השמירה שלו, שנים רבות אחורה והנה בפרספקטיבה, הצלחת. וה' היה איתך. וקמת, ומודה אני אמרת. משפטים משירים כמו לדוגמא, "משפחה למרחקים ארוכים זה לא קל. זה לא קל אבל נראה לי שהצלחנו".

כי זה לא ברור מאליו בכלל, במחוזות שמהם באתי, שמשפחות שמתחילות גם מסיימות באותו הרכב מקורי פשוט כי כך, (חבל שאני לא יכולה להעתיק לכם גם את התווים של השיר המקסים הזה, אני פשוט לא יודעת לנגן על אף כלי, גם לא לתופף לפי קצב על השולחן, גם לא להפיק צלילים מסיבובי אצבע טבולה ביין סביב קוטר של  כוסית מקריסטל)

או לדוגמא המשפט מהשיר הבא, "הולכים על שביל חיים חוזרים הביתה" בהקשר של התשובה, או, דוגמא אחרונה, וניפרד, כי כבר תבינו לבד, שיר על אבא, דואג ואיכפתי, שמביא את הבן שלו ללימוד, ביום הראשון,  בפעם הראשונה, תיק אוכל מבד, רקום עם שמו; "איך עוד שנה פה נפתחת, איך בן הולך לו לבד, נכנס אל הכיתה, ואב בעקבותיו, משגיח, רואה לא נראה, אבא שבלב חייו, ניצב,  והוא זוכר איך אביו פעם, הלך בעקבותיו".

אלף, בית, גימל, דלת.

מעוניינת לשתף אותנו בתוכן מעניין? שלחי לנו הודעה בוואטסאפ - 0583288642




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
;