1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

המשפט שילווה את היתום עד יום מותו

הדבר שאני לא אשכח עד יום מותי אומר לי האברך זה להגיד לילדים שלי לפני השינה תזכרו תמיד איפה שתהיו השם תמיד אוהב אתכם והוא לא מוותר עליכם לעולמים. וגם אני אף פעם לא אוותר עליכם | טורו השבועי של מרדכי רוט

מרדכי רוט, י"ח תשרי תשפ"ב 24/09/2021 07:47

קסום ואמיתי אברך חרדי. אילוסטרציה אברך חרדי. אילוסטרציה צילום: Pierre Terdjman / Flash90

היה זה בחודש אלול, בשלהי השנה הקודמת. קיבלתי טלפון מיהודי: "מרדכי אשמח לפגוש אותך. אין לי ברוך השם שום בעיה: לא רגשית, לא זוגית ולא חס וחלילה עם אחד מילדיי.

אבל אני חייב משהו לספר לך. אני מרגיש שזוהי השליחות שלי לספר זאת, לפחות החובה שלי כלפי השם יתברך.

אולי זה יכפר לי על כל עוונותיי הרבים".

קבעתי זמן לאותו יהודי והוא הגיע. אני רואה לפניי יהודי חסידי הדור זקן ופאות גדולות מתארכות לו משני צדדיו.

וכך הוא התחיל לספר: "אולי יש לי זקן ארוך ופאות ארוכות אבל מאחורי זה מסתתר...

נולדתי למשפחה ברוכת ילדים. אבי היה עסוק מאוד בכלכלת הבית, מבוקר ועד ערב היה טרוד לכלכל את המשפחה הברוכה. והייתה עוד סיבה שגרמה לו להיות עסוק וטרוד עד מאוד - הטיפול באימי החולה. אימי הייתה אישה חולה ולא בריאה היו תקופות שהיא הייתה מתאשפזת ושוב חוזרת הביתה. כשהייתי צעיר לא הבנתי מה יש לאימי שהיא יכולה להיות כל כך נחמדה ואז פתאום להתנהג בצורה לא כל כך נורמלית.

לימים כשגדלתי הבנתי שהתפרצה אצלה הפרעה דו קוטבית. כך שבזמנים מסוימים היא הייתה צריכה להיות באשפוז.

אבי היה איש חזק אבל היה מצד שני שבר כלי, הוא עבד מאוד קשה לפרנסת הבית ומצד שני טיפל באימי החולה במסירות נפש, ממש אדם צדיק. ומצד שלישי ניסה לטפל בנו להיות גם אבא ואמא בשבילנו.

בקושי יצא לנו לדבר עם אבי ולהיות איתו בקשר של שיחות וכד'. אבל במשהו אחד אבי לעולם לא היה מוותר לנו. תמיד לפני השינה כשהיינו במיטותינו (כאשר אבי היה בבית בזמן שהלכנו לישון) הוא היה ניגש לחדר השינה שלנו וכשהאור היה חשוך אבי הצדיק היה אומר בחרש את המשפט הבא:

'ילדים יקרים שלי, תמיד תזכרו שאיפה שתהיו השם תמיד אוהב אתכם. הוא לא מוותר עליכם הוא פשוט אוהב אתכם . וגם אני אף פעם לא אוותר עליכם'.

כך במילים מתוקות אלו היינו נרדמים לשנת הלילה.

כך בכל לילה אבי היה משנן: תזכרו תמיד איפה שתהיו השם תמיד אוהב אתכם והוא לא מוותר עליכם לעולמים.

וגם אני אף פעם לא אוותר עליכם.

השנים עברו, מילד נהפכתי לנער ולצערי הרב את בר המצווה שלי עשיתי בלי אימי, אימי הלכה בדרך טראגית שאין כאן המקום לפרט אותו.

הייתה בר מצווה עצובה בלי אמא. קנו לי הרבה מתנות ודברים אבל אני לא רציתי כלום רציתי רק אמא. אומנם היא הייתה חצי אמא וחצי... אבל אני רק רציתי אמא כמו כולם.

כותב השורות, מרדכי רוט.

לא יודע להסביר את זה אבל כנראה אם עד אותו זמן הייתי ילד מקסים וטוב ומציית לקול הנאמר לו,

מבר המצווה משהו קרה לי.

התחלתי להידרדר מבחינה לימודית ובישיבה הפסקתי ללמוד.

אף אחד מהישיבה לא חשב בכלל לדבר עם אבי שגם כך היה שבור ומרוסק נפשית ואני התחלתי לאט לאט גם להידרדר מבחינה רוחנית.

היום כאשר אני מסתכל לאחור אני לא מבין איך יכולתי לעשות את זה לאבי המסכן, אבל מצד שני אני מבין שהייתי במצב לא פשוט לחיות עם אמא חולה וכל הדברים שגדלתי איתם.

התחלתי להידרדר יותר ויותר, אבי מרוב שהיה עסוק בהישרדות שלו כבר לא היה אכפת לו אם אני הולך לישיבה או לא הולך אליה.

וכך עזבתי את מסגרת הלימודים הישיבתית.

לאחר תקופה קצרה אף הורדתי את סממני הלבוש - הורדתי את הכובע, החליפה הארוכה, את הפאות והזקן.

לא נעים לי להגיד לך אמר לי היהודי שישב מולי כשדמעות זולגות מעיניו.

זה לא רק שהידרדרתי רוחנית אלא ממש אני יכול להגיד שלא הייתי שומר שבת וכו' דברים שלא חלמתי אי פעם שאעשה. אבל משהו אחד כן שמרתי לא יודע אם במודע או לא במודע שמרתי על כשרות בסיסית.

איכשהו הגעתי לגיל עשרים וחמש ושם נסעתי לניו יורק עם מספר חברים. אני מתבייש להגיד את זה אבל התנהגתי שם כגוי גמור. השם ירחם על נשמתי.

חבריי עשו ככל העולה על רוחם, אבל עליי משום מה היו דברים שיד השם שמרה עליי.

אני זוכר לילה אחד חברים שלי יצאו לבלות ואני נשארתי בבית לבד כי הרגשתי לא טוב. ניסיתי להירדם אבל לא הצלחתי, משום מה התחלתי להיזכר בימי ילדותי - באימי, באבי, באחיי ואחיותיי.

אבל משפט אחד דפק לי בראש שוב ושוב בצורה אובססיבית: 'תזכרו תמיד איפה שתהיו השם תמיד אוהב אתכם והוא לא מוותר עליכם לעולמים. וגם אני אף פעם לא אוותר עליכם'.

דמות דיוקנו של אבי ממש נראתה עליי עומד ומתחנן לפניי: 'בני יקירי לא משנה מה שתעשה ולאיפה שתברח ושתעשה מה שתעשה השם אוהב אותך השם לא יוותר עליך'.

באותו לילה אני זוכר את הדמעות שהציפו את הכרית שלי. 'לאיפה הגעת?' שאלתי את עצמי בבהלה.

לא יעזור לך השם אף פעם לא יוותר עליך השם אוהב אותך. זה היה הלילה שבו החל המפנה בחיי בחזרה לחיי תורה ומצוות.

זה לא לקח תוך יום וגם לא תוך יומיים, אבל לאט לאט התחלתי לחזור למקורות. הדבר הראשון היה להתנתק מכל חבריי הרעים, שהם פשוט לא נתנו לי לברוח מאיפה שהייתי, והשאר הגיע לאט לאט.

חזרתי לארץ הקודש ולהכול מתוך אמונה שמחה.

ולמה אני מספר לך את זה? שתדע שמה שהציל אותי זה המשפט שאבא שלי היה אומר לנו כל יום לפני השינה!

'תזכרו תמיד איפה שתהיו השם תמיד אוהב אתכם והוא לא מוותר עליכם לעולמים. וגם אני אף פעם לא אוותר עליכם'.

הוא פשוט הציל את חיי. תכתוב את זה תדבר על זה אמר לי אותו אברך מה שהציל אותו זה המשפט שידעתי שכמה שאני אחטא ואיפה שאני אסתובב השם לא מוותר עליי השם אוהב אותי תמיד והוא רוצה אותי.

זה המשפט שהכי דיבר אליי והחזיר אותי למקורות בחזרה.

ברוך השם התחתנתי יש לי ילדים, ילדות, אישה טובה. אבא שלי לצערי הוא בגיל שבעים וכבר נהיה סיעודי הראש שלו עובד 100 אחוז אבל הגוף נעבאך. יש לי בקומת הגג אצלי בבית חדר מיוחד בשבילו בו אנחנו מטפלים ודואגים לו, אני לעולם לעולם בעזרת השם יתברך לא אשלח אותו לבית אבות.

הוא הרי הציל את חיי הרוחניים כל השנים, כל כך דאג לכולנו וטיפל בכולם עכשיו הגיע התור שלי להחזיר לו.

פשוט מגיע לו!

הדבר שאני לא אשכח עד יום מותי אומר לי האברך זה להגיד לילדים שלי לפני השינה תזכרו תמיד איפה שתהיו השם תמיד אוהב אתכם והוא לא מוותר עליכם לעולמים. וגם אני אף פעם לא אוותר עליכם.

תגידו גם אתם לילדים שלכם לפני השינה וגם לעצמכם בשקט לפני שאתם הולכים לישון את משפט הקסם הזה והאמיתי כל כך.

תזכרו תמיד איפה שתהיו השם תמיד אוהב אתכם והוא לא מוותר עליכם לעולמים.

נסיים בדברי הזוהר הקדוש.

כותב הזוהר הקדוש בעניין זה (זוהר חלק ב דף ה): "אמר רבי יהודה: "אילו היו יודעים בני האדם את גודל האהבה שאוהב הקדוש ברוך הוא לישראל – היו שואגים ככפירים לרדוף אחריו".

הלוואי שנזכה לאהוב ולהאיר.

מאחל לכל בית ישראל הצדיקים חג סוכות שמח ומאיר ושנרגיש כולנו כמה השם אוהב אותנו וחומל עלינו תמיד.

לתגובות machon.rot@gmail.com





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. מרגש ומדהים!!!!!  (ל”ת)


  2. אבא שלא מוותר  

    קןובי

;