1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

אז מי בדיוק מאמין לאיילת שקד? / ידידיה מאיר

ושוב איילת שקד יורדת למרכז שפירא כדי לפגוש את הרב דרוקמן. איך זה ייגמר הפעם? ידידיה מאיר בטורו השבועי ב'בשבע': "אני אומר לכם, לא אופתע אם יום לפני הבחירות היא תתייצב אצל בועז גולן באולפן ערוץ 14 ותחתום על מסמך שבו היא מתחייבת לא להצטרף לממשלת שמאל "לעולם ובשום תנאי". ויהיו כאלה במגזר שיאמינו לה".

ידידיה מאירט' תמוז תשפ"ב 08/07/2022 11:25

עוד חוזר הניגון ידידיה מאיר ידידיה מאיר צילום: יוחנן כץ

1. כשביום שלישי השבוע, בשעת אחר צהריים, קפץ לי מבזק על כך שאיילת שקד ירדה למרכז שפירא לפגוש את הרב דרוקמן, זקן רבני הציונות הדתית, חשבתי שמדובר בידיעה ישנה. ברצינות, זה קורה לפעמים: איזה שיבוש באלגוריתם או מה שזה לא יהיה, מעלה לך פתאום כותרת מן העבר ומפרסם אותה כאילו היא חדשות חמות. אבל לא. זה היה חדש. טרי־טרי. איילת שקד אשכרה ירדה למרכז שפירא כדי להיפגש עם הרב דרוקמן.

ההיסטוריה חוזרת. מהר מידי. אני עדיין בהלם מההתרחשויות של אז. מהפגישה ההיא של בנט ושקד עם הרב דרוקמן ערב הנטישה שלהם את הבית היהודי בבוז, רגע לפני הבחירות הראשונות, בגלל "הכניעה של המפלגה לרבני המגזר". עוד לא עיכלתי את המהלך הנבזי וחסר האחריות שלהם בבחירות הראשונות, זה שנכשל וגרר אותנו לכל מערכות הבחירות החוזרות, והנה שוב, אחרי ארבע מערכות בחירות, ואחרי כל מה שקרה כאן בשנה האחרונה, חזרנו לאותה נקודה בדיוק. לניסיונות המביכים של איילת שקד לחזור לבייס שהיא מדמיינת שיש לה בציונות הדתית.

2. אני באמת לא יודע מאיפה להתחיל לתקוף את העניין. הוא נראה לי בעיקר מגוחך. מגוחך יותר אפילו משיר ההערצה שאיילת שקד פרסמה השבוע לבנט הפורש: "תודה נפתלי. תודה שאהבת את כולם וראית בכולם שותפים / ותודה על דרך ארוכה רוויית הצלחות וגם מכשולים / אני מכירה אותך 16 שנה / לא היה יום אחד שבו לא חשבת על המדינה שלנו בעדיפות ראשונה / כמו בלבנון, כך גם בכנסת ובלשכת ראש הממשלה / תמיד היית מוכן להקריב הכל למען מדינת ישראל / נתת כל כך הרבה מעצמך / עכשיו תנשום" (היצירה המלאה נמצאת בדף הפייסבוק של שקד. כל הזכויות שמורות).

הייתי מציע להוסיף כמה בתים: "תודה, נפתלי, שגרמת לי לשקר למגזר הסרוג שכה אהבתי / כבר לא יכולה לספור כמה הבטחות בחירות להם הפרתי / תודה שזרקו אותי מכל קבוצת ווטסאפ ימנית / תודה שלשיחות ממני לא עונים היום אפילו ניר ועידית / תודה שעל כאבי הבטן שלי צוחקים בכל מקום / כי הבאתי לקבינט את ניצן ומרב, והגשמתי לווליד טאהא את החלום / תודה שאחרי שהייתי מועמדת בטוחה לראשות ממשלה והאישה המשפיעה בישראל / נשאר לי רק לחרוז חרוזים ואותך לשבח ולהלל".

3. אתה קורא את החרוזים האלה ובאמת שואל את עצמך, מי האלקטורט של הקיטש השיקרי הזה? מי קורא את הטקסטים הנואשים שמפרסמים השבוע שקד או מתן כהנא ואומר: אלו האנשים שלי. עליהם אני סומך. אצלם – מילה זו מילה.

השבוע פרסם חזקי ברוך באתר ערוץ 7 שאיילת שקד עורכת מחקר עומק בעלות של מאות אלפי שקלים שיבדוק את סיכויי 'ימינה' לעבור את אחוז החסימה "ואת המסרים שעשויים לשכנע את הציבור הלאומי להצביע לה". זה מדהים. שקד בעצם עורכת סקרים כדי לדעת מה בדיוק האג'נדה שנכון לרוץ איתה עכשיו. איפה היא ואיפה הדרך הברורה והצרופה של דמויות אידיאולוגיות כמו מרב מיכאלי וניצן הורוביץ? ולמה בעצם היא פשוט לא פורשת והולכת הביתה בכבוד? טוב, נכון, לא בכבוד, אבל לפחות הולכת הביתה?

היא הרי אפילו לא התנצלה על המהלכים הנוראים שלה שהובילו להקמת הממשלה עם הגרועים שבאויבי ישראל, מבית ומחוץ. היא אפילו לא אמרה: סליחה, טעיתי. כלום. ברור לכולם שאם הממשלה לא הייתה נופלת, שקד הייתה ממשיכה איתה עד סוף כל הדורות. אז מי בדיוק מאמין לאיילת שקד? האם היא מאמינה לעצמה?

4. טוב, התשובה היא שאין לשקד ול'ימינה' באמת אלקטורט. בדיוק לכן בנט נבעט הביתה בטרם עת. הוא לא "התפטר באצילות", כמו שמשקרים לנו בתקשורת. הוא התרוקן מכל תמיכה. זו תופעה חסרת תקדים בדברי ימי הפוליטיקה. ראש ממשלה שהולך הביתה מחשש שלא יעבור את אחוז החסימה.

ועוד דבר חסר תקדים: ראש ממשלה שהפרישה שלו לא טורפת שום קלפים. כמעט לא מורגשת בשום סקר. דמיינו שנתניהו היה מודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים. או אפילו לפיד. זאת רעידת אדמה. שינוי המפה הפוליטית. חלוקה מחדש של עוגת המנדטים. אבל פה, ראש הממשלה הולך הביתה – סליחה, פשוט נשאר בבית ברעננה – וכלום. רק שיר הפרידה של שקד.

אה, וגם השירים שבנט לא מפסיק לשורר על עצמו ("היו שלום, אני הייתי עימכם ופי מלא תודה"), או הפסוקים מדברי הנביאים ("הגיד לך אדם מה טוב") שהוא מצטט בפאתוס בעוד ועוד פוסטים מוזרים של פרידה נרגשת ודביקה מ"העם האהוב שלי". הוא לא מפסיק להיות אסיר תודה כבר שבועיים על הזכות ההיסטורית שניתנה לו להנהיג את מדינת ישראל. נפתלי, אף אחד לא נתן לך את הזכות הזאת. אתה לקחת אותה במרמה.

5. אני רק מקווה שבין הדיווחים באולפנים על הפרישה האצילית והראיונות המלטפים, לא פספסתם את העובדה שבנט הפר עם לכתו את שתי ההבטחות האחרונות שהוא עוד איכשהו קיים:

אחת, למנוע בכל מחיר בחירות חמישיות. הרי בנט אמר עם הקמת הממשלה שרק זאת ההבטחה הליבתית שלו. שקר גמור. אבל נגיד, לשיטתך, אז למה בסופו של דבר התפטרת וגרמת לבחירות חמישיות? יכולת להודיע שאתה מצטרף לכל ממשלת ימין ותעשה מאמץ לשכנע את גדעון סער, או בני גנץ, להקים משהו יציב עוד בכנסת הנוכחית. אם בחירות חמישיות זה כל כך מסוכן, למה מיהרת לקחת אותנו לשם למרות שעוד היה סיכוי לקואליציה חלופית?

וכאן אנחנו מגיעים להבטחה השנייה: "לעולם ובשום תנאי לא אתן את ידי להקמת ממשלה בראשות יאיר לפיד, לא ברוטציה ולא בשום דרך, מהטעם הפשוט שאני איש ימין והוא איש שמאל, ואני לא פועל נגד הערכים שלי", הוא נשבע שוב ושוב רק לפני שנה.

לטענתו, זאת הסיבה שלמרות שלא היה לו כוח פוליטי, הוא נלחם להיות ראש הממשלה. לא מסיבות אופורטוניסטיות חלילה, אלא כדי שבראש הממשלה יעמוד איש ימין. עשר מעלות ימינה. אז הנה, גם את ההבטחה הזאת הוא הפר כשהתפטר מתפקידו, כדי שלפיד יספיק להיות ראש ממשלה לכמה חודשים בלבד, שגם הוא יוכל להוסיף לרזומה את השורה הזו.

6. אז זהו. עכשיו הוא יכול ללכת בשקט. אין הבטחה אחת שצמח הבר הזה שחי בינינו לא הפר. אבל רגע, לבנט זה לא מספיק. בלכתו ציווה לנו שקר נוסף. לפני שנה, מיד אחרי הקמת הממשלה, הוא סיפר כמה ניסה להקים ממשלת ימין אבל פשוט לא הייתה לו ברירה, אז הוא נשכב על הגדר למען עם ישראל והסכים לממשלת שמאל וערבים. ואז, במפתיע מאוד, בראיונות הפרידה שלו השבוע הוא התהפך שוב. פתאום זה הפך מדיעבד שבדיעבד – ללכתחילה. "ממשלת ימין על מלא במובן הנוכחי היא בעיניי אסון כי אין את האיזונים", הוא אמר בלי בושה בריאיון הפרישה שלו, בעוד ששם מפלגתו עדיין 'ימינה'. זהו, ההמרה הושלמה.

ואחרי כל זה, איילת שקד כותבת לו שיר הלל, ואז רצה אל הרב דרוקמן, לנסות לקבל את תמיכתו. אני אומר לכם, לא אופתע אם יום לפני הבחירות היא תתייצב אצל בועז גולן באולפן ערוץ 14 ותחתום על מסמך שבו היא מתחייבת לא להצטרף לממשלת שמאל "לעולם ובשום תנאי". ויהיו כאלה במגזר שיאמינו לה. כן, כן. מפני שאת המנגינה הזאת – לעולם לא אצליח להבין למה – אי אפשר להפסיק.

ובתוך ים הספינים החולפים של עונת הבחירות החדשה, יש השבוע כותרת אחת נצחית לגמרי: אלפי לומדי הדף היומי סיימו ביום חמישי בסיפוק את מסכת יבמות המסובכת. כל סיום הוא התחלה חדשה והזדמנות להצטרף למועדון הזהב של הדף היומי, אבל הפעם יש הזדמנות מיוחדת: לימוד מסכת כתובות, הקלה הרבה יותר, שמתחיל ביום שישי הזה, יסתיים רגע לפני הבחירות בז' בחשוון (שבאופן סמלי הוא גם יום פטירתו של רבי מאיר שפירא מלובלין, מייסד הדף היומי). יש לנו אפשרות להחליט איך ייראו ארבעת החודשים הבאים: רוויים בהבל וריק של הבחירות החמישיות, או עם עוגן יומי שישאיר אותנו עם תחושה אחרת לגמרי (ואגב, אפשר לשלב לא רע את שניהם, מניסיון...).

ועוד עניין שראוי לציון כשמדברים על הדף היומי בימים אלו: החופש הגדול. תקופה ארוכה (מדי) של יציאה משגרה, של בלגן, של ילדים בבית. לימוד יומי יציב יהפוך את הקיץ שלכם להרבה יותר שפוי.

אז קחו מהדורה מנגישה ונסו דף אחד. רק דף אחד. מה אכפת לכם?

אני מניח שלא מעט אנשים שנשרו מלימוד הדף היומי בגלל הקושי של מסכת יבמות. אני מבין אתכם, אבל זה הזמן לחזור הביתה.

ויש לומד דף יומי מתמיד ומסור אחד שלא זוכה לצערנו לסיים את מסכת יבמות היום, אבל לא בגלל שהיא מסובכת. את הדברים הבאים שלחה לי השבוע אפרת רז, אלמנתו של לוחם הימ"מ נעם רז הי"ד שנהרג לפני כחודשיים בקרב בג'נין:

"כמה מילים לסיום מסכת יבמות ולאלה שהתקשו לסיים אותה. נעם תמיד למד תורה. כילד, בבית הספר, בחברותא עם סבא, בישיבה התיכונית והגבוהה. אבל אז הגיע שירות צפוף בצבא, בלבנון וביחידה. הוא עבר לשיעורים אצל רבנים בלילות ובימי שישי. וכשהלו"ז נהיה עמוס יותר וכבר הגיעו הילדים, הטיטולים, הקניות, הכלים, ובמקביל התרבו הפעילויות ביחידה והלילות הלבנים, נעם מצא פתרון גאוני: הדף היומי. או כמו שהוא קרא לזה: המרדף היומי...

הוא השתדל תמיד לאחוז איפה שכולם. ביחידה וגם ביישוב שלנו קידה התרגלו לראותו רכון על הגמרא. נשאר בסיום התפילה ולפעמים מגיע לפניה. בבית, בפינה הקבועה, בתוך הרעש וההמולה, צולל פנימה, מרוכז כל כולו בגמרא. וכשהיה לו"ז צפוף יותר של אימונים או פעילויות ועבר עליו יום בלי הדף היומי, נעם השתדל להשלים בשבתות את כל הדפים שהחסיר. קם לוותיקין, ומנצל את הזמן עד לקידוש המשפחתי ללימוד.

פלא. בלי שיעור קבוע, בלי חברותא (בגלל הלו"ז ביחידה שמשתנה תדיר), נעם רק מחפש את פרק הזמן הפנוי היומי. איפה הוא יכול במרוץ היומי להכניס את הדף, להתרכז, להתעמק, לרדת לשורש הסוגיה, לגעת במה שרוצה לומר לנו הגמרא, לנשום נשמה. כך, במסירות נפש. מסירות נפש עוד בחייו. ה(מר)דף היומי היה לתענוג יומי. תענוג של ניצחון הרוח על החומר, של לגעת בנצח – ולנַצח.

בחודשים האחרונים נעם הי"ד למד את מסכת יבמות, אף על פי שהיא לא פשוטה. כמה שיכול, לא ויתר. למד, ולא זכה לסיים. אבל אנחנו כן יכולים. יכולים להמשיך אותו, יכולים להמשיך את אורו, את מנגינת הלימוד, מנגינת חייו. ויהיה הלימוד לעילוי נשמתו של נעם דב בן ישעיהו".

 

 

 





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. אלוף  


  2. מאחורי כל סיון רהב מאיר עם יידישקייט מתקתקת ומתנשא  

    אני

    • מסכן. איזו תגובה פוגענית וחשוכה 


    • ידידיה מאיר הוא הקול השפוי היחיד (ל”ת)

      אמת

    • זאת ההתמודדות שלך עם דעות שונות משלך? אם יש לך, תן מענה לעניין. (ל”ת)


  3. עצוב שכל זה נכון  

    ארלט

  4. נחנקתי מצחוקק!!! תותח!  (ל”ת)


  5. איילת ידעה הכל, תמכה והקימה את ממשלת הדמים, תוך כדאי רמאות וגזילת קולות הימין לטובת ה0מאל! משהו מאמין לה, יש לה בוחרים בכלל. ומי מפנטז שבניטו הבוגד באמת מתכנן פרישה מהפוליטיקה? חחחחח  (ל”ת)


  6. לשקד יש פחות מ4 מנדטים. היא לא רלוונטית יותר  (ל”ת)

    אפרת

  7. טור מהמם  


  8. https://www.mako.co.il/news-n12_magazine/2022_q3/Article-26eecdbaaebf181027.htm  

    יצחק

  9. סוף הטור משמעותי ביותר. כל עוד אנחנו חיים לנצל את זה ללימוד  


  10. תבורך על הדברים החכמים  (ל”ת)

    אוריאל

  11. לייימך  

    מויישי

;