1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

רגע לפני ראש השנה: שיחת חיזוק ממלצר ירושלמי / ידידיה מאיר

שמעתי את הדברים הנלהבים שלו וחייכתי לעצמי. מה זאת אומרת לא מפעילים מכונת כביסה בשבת וזה משנה לכם את כל השבת? ומכונת ייבוש אתם כן מפעילים? ומה עם המיקרוגל? והטוסטר? והתמי 4?. ידידיה מאיר בטורו השבועי ב'בשבע' 

ידידיה מאירכ' אלול תשפ"ב 16/09/2022 15:02

עת רצון ידידיה מאיר ידידיה מאיר צילום: יוחנן כץ

1. באחד הערבים בשבוע שעבר, התיישבנו בשולחן פנוי שמצאנו בחסד ה' עלינו בבית קפה בירושלים. רגע אחרי שהגיעה המנה ניגש אלינו המלצר. חשבתי שהוא בא כדי לשאול אותנו שוב ושוב, כדרכם של מלצרים, אם הכול בסדר, אבל לא. הוא רצה לשתף אותנו באבחנה רוחנית: הוא חש בימים אלה של חודש אלול הרגשה של תשובה באוויר.

הקביעה הזאת גרמה לאשתי לפתוח איתו בשיחת חיזוק ערה וארוכה. אני ישבתי בצד וחיכיתי בנימוס שהם יסיימו את הפגישה שלהם. ואז שמעתי אותו אומר לה את המשפט הבא בגאווה ובהתרגשות: "תראי, גם אצלנו בבית התחלנו להתחזק לאחרונה. אני לא מתגלח בשבת כבר כמה חודשים. ובשבועות האחרונים, ככה לקראת ימי הסליחות, הגענו להחלטה משותפת, אשתי ואני, שנשתדל להפסיק להפעיל בשבת את המכונת כביסה. ברוך ה' אנחנו עומדים בזה כבר כמה שבתות, וזה ממש שינה לנו את כל השבת".

שמעתי את הדברים הנלהבים שלו וחייכתי לעצמי לתוך הריזוטו הכתום. מה זאת אומרת לא מפעילים מכונת כביסה בשבת וזה משנה לכם את כל השבת? ומכונת ייבוש אתם כן מפעילים? ומה עם המיקרוגל? והטוסטר? והתמי 4? והרכב? תראה, זה מאוד נחמד כל תחושות הקדושה האלה שאתה חש באוויר האלולי, אבל תכלס, קבלו החלטה, אתה ואשתך: אתם שומרים שבת או לא שומרים שבת?

לא אמרתי לו את כל זה, כמובן. רק חשבתי את זה ביני ובין עצמי, ביני ובין ריזוטוני. ואז, במחשבה שנייה, הבנתי שאולי זה בדיוק כוחה הגדול של התשובה שאותו מלצר חש באוויר בימים אלה. הוא מרגיש שגם מעשה קטן בכיוון הנכון הוא דבר גדול. ימי אלול הם עת רצון לא רק במובן הפשוט של המושג, אלא עת של רצון, זמן לשאיפה, להתקדמות. אפילו קטנה.

והוא צודק, המלצר המתעורר. השיטה של הכול או לא כלום מגיעה מבית מדרשו של היצר הרע. בכל דבר. בדיאטה, בכושר, ובטח שבדברים שבקדושה שאדם רוצה להתחזק בהם – אבל אז שומע בתוכו קולות מזלזלים שאומרים לו: אל תעשה שקר בנפשך, לך עם האמת שלך עד הסוף. אז זהו, שאסור להקשיב לקולות המחלישים האלה. כל מעשה קטן נחשב ומקדם אותנו. צעד קטן לאדם, צעד גדול לתשובה.

2. ואז, בשבת, ראיתי בעלון של 'הידברות' בבית הכנסת מאמר מיוחד של חוזרת בתשובה בשם שולי שמואלי, שכותרתו: "הכרטיס שלכם לשנה החדשה: 60 רעיונות לקבלה קטנה". היא פותחת בעצה של גדולי המוסר והחסידות לזכות ביום הדין: לקבל קבלה אחת קטנה וקבועה. בכך אנו מוכיחים לקב"ה (ולעצמנו) שאנחנו לא יהודים שעומדים במקום, שנשארים כפי שהם ללא שום תזוזה והתקדמות רוחנית שנה אחרי שנה. גם אם איננו מסוגלים להיות מושלמים ומתוקנים לגמרי, יש בנו רצון להיות קצת טובים יותר. לכן כדאי לבוא ליום הדין עם לפחות קבלה אחת שלקחנו על עצמנו. זה שם אותנו במקום אחר.

שמואלי לא מסתפקת בלכתוב את הרעיון הזה באופן כללי, אלא מצרפת רשימה ארוכה ומפורטת, או בעצם, שתי רשימות ארוכות ומפורטות: "הקבלות שהכנו עבורכם מחולקת לשני חלקים: 'למתחילים' – מיועד למי שמתקרב ליהדות ונמצא בתחילת דרכו או בשלבים שונים של התחזקות. ורשימת 'מתאים לכולם' – לכל יהודי בכל שלב רוחני שבו הוא נמצא. כמובן שחלק מן הסעיפים לא רלוונטיים לחלקנו שכבר מקיימים אותם, אך גם בתוכם יש נקודות שאנחנו חלשים בהן ויכולים להשתפר".

3. שמתי את העלון בכיס החליפה ושמרתי אותו כדי להקריא בשולחן שבת. נראה לי שגם בשולחן השבת שלכם הרשימה הזאת יכולה לעורר עניין. אבל נפתח דווקא באלה שלא בטוח שיש להם בכלל שולחן שבת. המתחילים. מה ההצעות בשבילם לחיזוק קטן? הנה הרשימה המומלצת (ההוספות בסוגריים הן שלי):

כשמתעוררים בבוקר לומר: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". אפשר לרשום על פתק ולהניח מתחת לכרית (איזו קבלה נפלאה. במובן מסוים, אני מקנא במי שמגלה עכשיו את 'מודה אני'. החיים שלו עומדים להשתנות. אני ממלמל את הטקסט הזה מגיל אפס, אז קצת קשה לי להרגיש ולהתרגש, אבל למי שמתחיל עכשיו זה מהפך: המילים הראשונות שהוא יאמר בבוקר לא יהיו "איזה באסה לקום" או אפילו סתם "באסה", אלא מילים של תודה והכרת הטוב).

לצפות כל יום בסרטון חיזוק (ההמלצה שלה היא להצטרף לאפליקציית 'הידברות'. זה דבר מדהים: יש היום כל כך הרבה סרטונים נהדרים בווטסאפ, באלף סגנונות ושפות, שיוצאים בכל יום. אפשר למצוא את מי שמדבר אליכם ולהצטרף לקבוצה שלו).

לגברים: להניח תפילין (וואו. איזו החלטה לשנה החדשה: להתחיל להניח תפילין קבוע בכל בוקר. לא לסמוך על דוכן חב"ד מזדמן, אלא פשוט לעשות את זה עם תפילין שלך. לפתוח את היום עם מצווה כל כך חשובה).

לנשים: להדליק נרות שבת וחג בזמני כניסת שבת וחג (כמה חשוב: הרי יש הרבה נשים שמדליקות נרות שבת, אבל אם עושים את זה אחרי שהשבת כבר נכנסה, אז במקום לכבד את השבת חיללנו אותה).
להתנזר למשך השבת מהסמארטפון/מחשב/טלוויזיה (פעם, כשהייתי ילד, היו את אלה שהתווכחו איתנו הדתיים ואמרו: "השבת היא משהו יפה, אבל הוא שייך לעולם של פעם, של מלאכות פיזיות קשות, של עבדים, של הבערת אש במאמץ עם אבני צור. בימים הרחוקים ההם היה היגיון בציווי לשבות מהמלאכה הקשה. אבל בעידן שלנו? מה העניין לאסור לחיצה על כפתור? זה אפס מאמץ". ובכן, נדמה לי שהיום, בעידן הסלולרי, כולם כבר מבינים שהשבת כהלכתה רלוונטית ונצרכת יותר מאי פעם).

לנשים: לשים כיסוי ראש בשעת הקידוש וסעודות השבת, ולאמיצות – במשך כל השבת.

לעשות הפרדה בכלי המטבח בין בשרי לחלבי.

ליטול נטילת ידיים של שחרית.

לברך ברכות הנהנין על האוכל.

לפני שבת להשאיר את האור בשירותים דולק (ושוב: כמה קל ופשוט. מי אמר שעל ההתחלה צריך לשמור את כל השבת? אפשר להתחיל בדברים מאוד קטנים וקלים. ויש עוד דבר קטן אחד שקל ופשוט לנטרל לפני שבת: האור במקרר).

להתקין תוכנת סינון לאינטרנט במחשב (אהבתי את ההחלטה לשבץ את החיזוק הזה ברשימה הבסיסית למתחילים. כן, אינטרנט מסונן ומוגן - רימון, אתרוג, נתיב או הדרן - זה לא משהו רק של דוסים. זה הדבר הבסיסי ביותר לכל בית עם ילדים. "מודה אני" ואינטרנט מסונן. זה הבייס. מכאן מתחילים).

לגברים: ללבוש ציצית (כמה פעמים שמעתי את הטיפ הזה מהרב האהוב של רמת השרון, הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל, לאנשים שהתחילו תהליך של תשובה אבל לא היה להם אומץ לשים כיפה. שימו ציצית, הוא אמר להם. גם מצווה מדאורייתא, בכל רגע, וגם אף אחד לא רואה. רק אתם והקב"ה).

לעשות הבדלה במוצאי שבת (מעניין. לא הייתי חושב על זה. אבל כן, שמירת שבת זה גם להבדיל בינה ובין החול. חוץ מזה שזה "טקס" משפחתי מקסים, עם הזדמנות להתפלל על השבוע שמתחיל).

לגברים: להתגלח במכונת גילוח ולא בתער (אם היה לי תקציב פרסום, הייתי עושה קמפיין לזה. עבירה כל כך חמורה מהתורה, שאפשר בקלות לוותר עליה).

שמירת טהרת המשפחה (זאת ההזדמנות לומר יישר כוח לברכה שילת ורותי לבייב על מיזם 'שעשני אישה' – וכמובן תודה מיוחדת לכל אלה שכתבו נגדו בחריפות... – שהביאו את העניין החשוב של טהרת המשפחה ללב הפריים טיים).

לומר קריאת שמע על המיטה (איזה יופי, 'מודה אני' בבוקר וקריאת שמע בלילה נותנים התחלה וסוף לכל היום כולו. לאט לאט גם התוכן שבין שני הרגעים האלה יילך וישתדרג).

להיכנס רק לבתי קפה או מסעדות שיש להם תעודות כשרות (טוב, הרי רק שם תזכו לפגוש מלצרים עם מכונות כביסה שומרות שבת).

4. ועכשיו לרשימת "מתאים לכולם". זאת הרשימה למתקדמים, או למי שנולד דתי:

לקבל שבת עשר דקות מוקדם יותר (האמת שזה חתיכת אתגר. זה פשוט הרבה פעמים מתנגש עם החלטה טובה אחרת: לקבל את השבת בלי צעקות ומתח בבית).

לוותר לבעלי/אשתי לפחות פעם אחת בשבוע בהחלטה קטנה שאנחנו חלוקים בה (טוב, אני רואה שאת הדתיים היא ממש מאתגרת עם הקבלות הכי קשות לשנה החדשה).

לברך את ברכת הנהנין הראשונה של הבוקר בכוונה (הנושא של תפילה וברכות הוא קלאסי להתחזקות באלול. הרי כולנו עושים את זה בין כה: מתפללים שלוש פעמים ביום, מברכים עשרות פעמים ביום לפני ואחרי. אז למה לא גם לנסות לכוון מדי פעם?).

לומר "אשר יצר" בכוונה, לא תוך כדי הליכה (קניתי. עזבו רגע כוונות ופירושים. פשוט לעמוד במקום רגע).

לעזור לאשתי/אמא שלי בשטיפת הכלים X פעמים בשבוע.

לגברים: להגיע בזמן לתפילה.

להתעורר כל בוקר עשר דקות לפני הזמן (איזו קבלה נהדרת. ככה גם מגיעים בזמן לתפילה. פעם חשבתי שזה פשוט בלתי אפשרי, לקום מוקדם. אבל אז נהיה לי "מחייב" בדמות הגשת תוכנית בוקר, ופתאום זה נהיה אפשרי. ומהר מאוד זה גם נהיה ממכר. כי השעות הכי יפות של היום הן בבוקר, כשכולם ישנים, ורק אתה ועוד קומץ אנשים ערים. קסום).

לחייך לבני המשפחה בכל פעם שנפגשים ובכל פעם שנפרדים – גם כשלא מתחשק (ואני מוסיף: למה רק לבני המשפחה? לשכנים לא מגיע? מצד שלישי: לפעמים להיות נחמד למשפחה שלך זה יותר קשה מלהיות נחמד לשכנים).

להקדיש בכל יום X זמן איכות בנחת עם הילדים.

להתקשר X פעמים בשבוע או בכל יום שישי לאדם מבוגר, להתעניין בשלומו ולאחל לו שבת שלום.

להקפיד על סעודת מלווה מלכה במוצאי שבת.

לרשום כל יום בפנקס שני דברים טובים שקרו לי היום (ואם אתם כמוני, שמשימות שקשורות בפנקסים מזכירות לכם את בית הספר, אז הפנקס יכול להיות בראש. לא צריך לקנות אותו בקרביץ. ונדמה לי שהזמן הכי מתאים לרישום הווירטואלי הזה הוא רגע לפני שאנחנו משתחווים ב"מודים". לחשוב על דברים קטנים וטובים שקרו לי היום או אתמול – ואז להודות).

לברך ברכת המזון מתוך ברכון.

להתנדב לזיכוי הרבים.

לכבות את הטלפון בזמני תפילה ולימוד ולא רק להשאיר על מצב שקט (זה כל כך נכון. אם אתה משתיק את הטלפון אמנם פתרת את בעיית הרעש בבית הכנסת, אבל בראש שלך הסלולרי עדיין מרעיש, מטריד ומסיח דעת. לכבות, זה הפתרון המושלם).

להתפלל בכל יום על אחרים שזקוקים לישועה.

5. עד כאן עיקרי ההמלצות להתחזקות בימי התשובה. יהי רצון שכל יהודי, בכל מצב ושלב, יזכה לעלות בדרגה, מאמירת 'מודה אני' ועד לכוונה בתפילה. שכל אחד ימצא קבלה שמחזקת אותו, ולא קבלה שמחלישה אותו חלילה (צריך להיזהר לא לבלבל ביניהן). שנזכור שעם ישראל מורכב ממיליוני מלצרים מסורתיים כאלה שרק מחכים שנפסיק כבר לדבר על דתיים-חילונים ונגיע אליהם. ושכולנו ניכנס ונצא לבנים, טהורים ונקיים יותר ממכונת הכביסה של חודש אלול.

התמונה שצילמתי השבוע קשורה גם היא להחלטה טובה לשנה החדשה. בעצם לשתי החלטות: א. להקפיד על תפילה במניין. ב. להקפיד לא להתפלל בצידי כבישים ראשיים ולסכן חיים. הפתרון: בכל יום, דקות לפני השקיעה, מתקיים מניין מסודר לתפילת מנחה שמיועד למי שנוסע בכביש ירושלים-תל אביב. יורדים מהכביש בצומת שואבה, ושם, קצת לפני תחנת הדלק של פז – בדיוק איפה שעומדת ניידת משטרת התנועה שאורבת לנהגים שלא יוצאים כחוק מהתחנה ודופקת להם דו"חות – מתקיים כבר שנים מניין למנחה שמארגן במסירות יוסי לוי, תושב מושב שואבה הסמוך. מוזמנים להצטרף. ושתתקבל תפילתם של עוברי דרכים.





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. מדליק תודה רבה  (ל”ת)


  2. ממליץ לשמוע את רב שלום שוודרון זצ"ל ולהתעורר  (ל”ת)

    ח שדמי

;