1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

די לפיינשמקריות: מה אתם בוחרים אישה? כולה חבר כנסת

פעם, בשביל להשפיע על אנשים לצאת להצביע הייתם צריכים ללכת למטה בחירות. היום יש דרך הרבה יותר קלה ופשוטה להביא בוחרים, והיא לא דורשת שום מאמץ. טורו השבועי של ידידיה מאיר בבשבע

ידידיה מאירג' חשון תשפ"ג 28/10/2022 14:20

הכליה של חילי ידידיה מאיר ידידיה מאיר צילום: יוחנן כץ

1. זה הולך להיות טור קצת קשה לכתיבה. הרי השבוע יש לי מטרה ממוקדת. לא לרגש, לא להצחיק, לא לבקר, לא לשתף בחוויות, לא להתרפק על זיכרונות. רק לשכנע. להניע לפעולה. עכשיו, בשביל לשכנע אתה אמור לפנות אל המשוכנע בטוב. להקשיב לו, לכבד אותו, להבין לרחשי ליבו, להסכים לפחות עם חלק מטיעוניו. אפילו להחמיא לו. בטח שלא להעליב. ואז בסוף, לשטוח את טיעוניך בתקווה שמשהו ייכנס אל ליבו. אבל כשאני בא ימים ספורים לפני בחירות כה גורליות, אחרי תקופה כה קשה, לכתוב טור שמיועד לעיניהם של אנשים שמבחינה אידאולוגית שייכים לימין ועד לרגע זה לא הבינו למה הם חייבים ללכת להצביע ביום שלישי – איך אפנה אליהם בטוב? איך לא אעליב?

ויותר מזה: עם איזה טיעון אני כבר יכול לבוא? הרי בקמפיינים פוליטיים יש תמיד את נשק יום הדין. את הסרטון האחרון שמפרסמים רגע לפני הבחירות. סרטון ההפחדה. תראו מה יקרה כאן אם חלילה נפסיד. לפעמים מעבירים את המסר הזה באמצעות עיתון דמה. קופצים קדימה במכונת הזמן ומדפיסים באותיות אדומות את הכותרות הנוראיות שעלולות להיות אם לא תלכו להצביע. לרוב מדובר בכותרות מופרכות ומוגזמות לגמרי. זאת הרי בדיוק המטרה: להפחיד, לזעזע, להוציא מהאדישות.

2. אבל בשנה האחרונה המציאות עלתה על כל עיתון דמה. זה היה הרבה יותר חמור מכל מה שיכולנו לדמיין. בכל חזית שהיא: ארץ ישראל, עם ישראל, תורת ישראל. בכל תחום. בכל משרד ממשלתי. אין אפילו צורך להתחיל לפרט מה עשה יאיר לפיד, מה עשה בני גנץ, מה עשה אביגדור ליברמן, מה עשה ניצן הורוביץ, מה עשתה מרב מיכאלי, מה עשתה תמר זנדברג, מה לא עשה עֹמר בר־לב, מה עשתה יפעת שאשא־ביטון, מה עשה עודד פורר, מה עשה נחמן שי, מה עשה עידן רול, מה עשה יאיר גולן, מה עשה מיקי לוי, מה עשה מנסור עבאס. די בעצם הזכרת השמות האלה.

ומה יקרה אם חלילה נפסיד? אם החבר'ה האלה ייבחרו שוב, והפעם לקדנציה מלאה? וסליחה על החזרתיות, אבל כל שם כאן חשוב, כל שם כאן הוא עולם ומלואו: מה יעשה אז יאיר לפיד, מה יעשה בני גנץ, מה יעשה אביגדור ליברמן, מה יעשה ניצן הורוביץ, מה תעשה מרב מיכאלי, מה תעשה תמר זנדברג, מה לא יעשה עֹמר בר־לב, מה תעשה יפעת שאשא־ביטון, מה יעשה עודד פורר, מה יעשה נחמן שי, מה יעשה עידן רול, מה יעשה יאיר גולן, מה יעשה מיקי לוי, מה יעשה מנסור עבאס? 

3. ואחרי כל זה, יש אנשים שלא מבינים שאסור להישאר בבית? הרי זה בדיוק מה שיכול להציל את המצב, עוד שני מנדטים של אנשים שהם חלק ממחנה הימין, חלק מהגוש האמוני. רק שהם - משום מה - לא מתכוונים ללכת להצביע. ואני באמת מנסה להבין את ה"משום מה" הזה. מה זה? עצלנות כמו שאבחן־העליב ריקלין? אסקפיזם? תחכום יתר? נקמנות? חוסר אחריות? אדישות? ייאוש? טיפשות?

כשמדובר באלפים קשה לדעת. אני מניח שכל התשובות נכונות. אלה ועוד. כל נמנע והסיפור שלו. אבל כאן אתם נכנסים לתמונה.

אתם זה אומר אלה שלא עצלנים ולא אסקפיסטים ולא אדישים ולא מיואשים, ובעיקר אכפתיים (הנה, אתם רואים, לכם קל לי מאוד להחמיא). פעם, בשביל להשפיע על אנשים לצאת להצביע הייתם צריכים ללכת למטה בחירות, להתנדב, להסיע, לתלות שלטים, לנסוע לעצרות בחירות, לעמוד בצמתים, לערוך חוגי בית, לעבור מדלת אל דלת. אני לא מזלזל בכל הלוגיסטיקה הזאת גם היום, וכל הכבוד למי שלוקח בה חלק. אבל היום יש דרך הרבה יותר קלה ופשוטה להביא בוחרים, והיא לא דורשת שום מאמץ פיזי. אתם לא צריכים לצאת מהבית, אפילו לא לקום מהספה.

מה אתם כן צריכים? לעבור על רשימת אנשי הקשר שלכם בווטסאפ, ולנסות לחשוב מי מהמכרים או מבני המשפחה שלכם עלול להישאר בבית. אל תחפשו מאות אנשים. רק ארבעה או חמישה. איתם תדברו, עליהם תנסו להשפיע. זה המטה שלכם. אלה גבולות הגזרה. זוכרים את הפעולות המדהימות של אלפי המתנדבים במטה 'פנים אל פנים' לפני משאל המתפקדים בליכוד? היום אפשר לעבור למטה 'ווטסאפ אל ווטסאפ'. ושוב, ברור שיש חשיבות לפנים אל פנים. אדרבה, אולי באמת תקומו רגע מהספה ותדברו עם השכנים בבניין. אבל זה לא חובה. אפשר לעשות את זה וירטואלית.

4. תופתעו לגלות כמה אנשים פתוחים לשמוע. כלומר, לא כולם. יש כאלה שיש להם תיאוריות בנויות היטב. הם ייתנו לכם הרצאה מתישה הכוללת נתוני הצבעה והסכמי עודפים ושברי אחוזים שמוכיחים נחרצות שמה שנכון עכשיו הוא דווקא לא להצביע. בסדר, עזבו אותם, תמשיכו הלאה (ואם אתם שואלים אותי? עזבו אותם לא רק ביום הבחירות. עזבו אותם בכלל). אבל הרוב באמת מתלבטים, קשובים וישמחו לשמוע את דעתכם. אתם עשויים להיתקל גם בכמה כאלה שאין להם שום מושג. או בגלל שהם עולים חדשים שרק עכשיו קיבלו תעודת זהות, או בגלל שהם לא בדיוק עוקבים אחרי החדשות, או בגלל שהם חושבים שעדיין מצביעים בשני פתקים. עם האנשים האלה הכי חשוב לדבר.

זה מה שאני באופן אישי עושה כבר כמה מערכות ביום הבחירות. זה גם קל מאוד, גם חשוב מאוד, וגם נותן לך תחושת סיפוק. אתה מרגיש חלק מהמערכה. לא סתם יושב בבית ועוקב באובססיביות אחרי החדשות. ובואו, ביום הבחירות עצמו אין באמת חדשות. רק ביום שאחריו. אז בהחלט יש חדשות. דרמטיות. אבל ביום הבחירות כל אחד מאיתנו יכול לקבוע מה יהיו החדשות האלה. והאם הן יהיו דרמטיות לטוב או דרמטיות לרע.

5. עד כאן למה חשוב ללכת להצביע. אבל הרי לא מספיק רק ללכת להצביע. צריך להצביע נכון. אחרת באמת עדיף לא להצביע. וכאן אני דווקא כן מצליח להבין את התחושות של קבוצה לא קטנה בגוש הימין: אלה שהלב שלהם במקום הנכון, אבל קשה להם להצביע לבן גביר. קשה להם להצביע לסמוטריץ'. קשה להם להצביע לביבי. קשה להם להצביע למירי רגב. קשה להם להצביע לדרעי. קשה להם להצביע לגולדקנופף. קשה להם להצביע לאייכלר. כל אחד ודמות הדיוקן שתראה לו בקלפי.

אני מה זה מבין אתכם. לא אחשוף כאן לאילו מפלגות הצבעתי במהלך חיי, אבל תמיד היו בהן דמויות בולטות שנחרדתי מהמחשבה שהן אלה שייצגו אותי. כן, נחרדתי. זאת המילה. הרי כשאתה משתייך למיעוט - ולא משנה כרגע אם אתה מהמיעוט הדתי־לאומי או המיעוט החרדי - אתה מייחס הרבה יותר חשיבות לנציג שלך. ובצדק. הוא הפנים שלך כלפי כל העולם שבחוץ. הוא זה שייצג אותך לא רק בהצבעות ובוועדות (דוקא נראה לי שדווקא בהיבט הזה אפשר לומר בהכללה שיש לגוש המאמין אחלה נציגים שעושים עבודה פרלמנטרית מצוינת), הפוליטיקאים שנבחר ביום שלישי הקרוב הם גם אלו שיוזמנו לטלוויזיה ולרדיו כשיחפשו נציג של המגזר הנרדף שלנו. אותם יכירו, אותם ישמעו, לא אותנו. אנחנו נותנים להם בקלפי את הקול שלנו, והם נותנים לנו בכל הקדנציה את הקול שלהם. והקול שלהם לא תמיד ערב.

יש מי שנוטים לזלזל בבוחרים האלה שמתקשים להצביע למישהו שהוא לא בדיוק הם. מה, אתה בוחר פה אישה? כולה חבר כנסת. די לפיינשמקריות. אני אישית חושב שזה לא מגיע ממקום מתפנק ואנין אלא באמת מאכפתיות לאיך ייראה המגזר הקטן שלי בעיני שאר העולם. מי יהיו הפנים שלו.

6 רק מה לעשות שאנחנו נמצאים במערכת בחירות גורלית שלא מאפשרת לנו את הפריבילגיה הזאת, לבחור אנשים שהם מאה אחוז כוס התה שלנו. איך כתב השבוע איש הפרסום אסף פאסי על בן גביר? "הוא לא כוס התה שלי בכל נושא, אבל אני מוכן לשתות גם מים אם החלופה היא רעל".

יש פה מאבק איתנים בין שני גושים. זה סיפור הרבה יותר גדול מנציג נחמד כזה או אחר. וגם מנציג לא נחמד כזה או אחר. צריך להבין את האירוע: אם גוש הימין לא ינצח הפעם, חלילה, אנחנו בבעיה הרבה יותר גדולה מאשר בעיית הסגנון של בן גביר/רגב/גולדקנופף. יש פה מלחמה על הכול שחייבים לנצח בה. וראינו מה קורה כשאנחנו מפסידים, או אפילו כשאנחנו רק לא מנצחים ניצחון מוחץ. ראינו מה אפשר לעשות בשנה אחת של ממשלה כזאת. כמה אפשר לחוקק, לשנות, למנות, לפטר, לקצץ, למחוק, להדיר, להתעלל, לדרוס.

7. בטור הזה לא הזכרתי מעשים מסוימים של חבר כזה או אחר בממשלה. אי אפשר לפורטם כי רבים הם. אבל חייבים להזכיר את התשובה של שרת התחבורה מרב מיכאלי לפני ימים אחדים על השאלה בערוץ 12 בדבר מצב הכבישים ביהודה ושומרון. "חבל להשקיע במקום שבסופו של דבר הוא לא יהיה חלק ממדינת ישראל הריבונית", היא ענתה בפשטות.

שימו לב לטון. היא לא יצאה במתקפה נגד חצי מיליון יהודים שגרים ביהודה ושומרון. היא לא צעקה "הכיבוש משחית". היא אמרה בנינוחות "חבל להשקיע". אנחנו אוטוטו הרי הולכים לעשות לעפרה מה שעשינו לכפר דרום. לאלקנה את מה שעשינו לחומש. אז למה להשקיע בתשתיות לשם? לא חבל? זה בעצם כביש שמוביל לשום מקום.

"הימין די שאנן", כתב בתגובה למיכאלי אדם גולד, "אבל חשוב לא להדחיק: השמאל ממש לא חייב לפנות את יו"ש באיזשהו אקט דרמטי עם טקס פומפוזי והסכמים רשמיים. זו רק אפשרות אחת. למעשה, בדרך להחרבת ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, הרבה יותר פשוט להפוך את חיי התושבים לסיוט מתמשך. להעלים דונם ועוד דונם. להרוג עז ועוד עז. במקום להסתבך עם הסכמים ופיצויים ומחאות וגיבוש רוב. הרבה יותר פשוט להעלות את המחיר. הרבה יותר נוח לייבש, להקפיא ולהפקיר. להעלים עין מההשתלטות על שטחי C. לחנוק יישובים עם בנייה פלסטינית לא חוקית. לנרמל אינספור פיגועים ביום. לעצור תקציבים ולהפוך כבישים למלכודות מוות. זו לא רק תיאוריה, זה בדיוק מה שמיכאלי וגנץ עושים".

8. אני שומע את הדיבורים במגזר על חילי טרופר. אני מבין אתכם. חילי טרופר הוא אכן איש מקסים. הוא אחלה נציג. הוא עושה כבוד למגזר ויש לו רזומה חינוכי נהדר. ואתם גם מזכירים שוב ושוב את העובדה שהוא תרם כליה. אני הכי לא מזלזל בזה. אני מעריץ אותו על זה. אבל כשנמצאים בקלפי חייבים להבין את האירוע. מה המשמעות הרחבה של הצבעה למחנה הממלכתי. מה הסכנות. הצבעה בבחירות היא לא לחבר כנסת מתלהם וגס רוח כזה, או לחבר כנסת תורם כליה אחר. ההצבעה היא לגוש המאמין או לגוש מדינת כל אזרחיה. זה הסיפור. זה כל הסיפור, ואין בלתו. כשאתה מצביע לטרופר, אתה מצביע למרב מיכאלי, אתה מצביע לוליד טאהא. אין פה מפלגות, יש פה רק גושים. וטרופר בחר לצערי בגוש של ניצן הורוביץ ותמר זנדברג במקום בגוש של יריב לוין ויואב קיש. אז אל תוכיחו שכל הקלישאות על המגזר התמים הזה, שלא מבין בפוליטיקה, נכונות. תהיו חכמים ותסתכלו במציאות נכוחה. תרומת הכליה המרגשת של טרופר הצילה חיים של אדם אחד, אבל שותפותו עם מחנה אוסלו ג' עלולה לסכן חיים של אלפים.

9.העבירו את הטור הזה למי שצריך להעביר (גם את זה אפשר לעשות בקלות מהספה).





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. ץ  


  2. חזק ואמץ  


  3. שכנעת אותי, ידידיה.  (ל”ת)


  4. תנא ושייר  

    יוסי

  5. כתבה טובה, הכותרת כישלון, מורידה מערך ומאופי הכתבה  

    סמדר

;