תל אביב 27° באר שבע 28° חיפה 28° ירושלים 27°
כ"ב אדר א' התשפ"ד
02.03.2024

הלכה שבועית: נסיעה ברכבת הקלה שנבנתה תוך חילול שבת ע''י גוים

הלכה שבועית בעניין נסיעה ברכבת הקלה שנבנתה תוך חילול שבת ע''י גוים | מהגאון הגדול הרב שבתי לוי, ראש מוסדות הליכות משה ורב שכונת רמת אהרן | השיעור נמסר מידי שבת ברחוב רבינוב 7 שעתיים לפני השקיעה

הלכה שבועית: נסיעה ברכבת הקלה שנבנתה תוך חילול שבת ע''י גוים
צילום מסך עלון שבועי צילום: באדיבות המצלם

פולמוס הרכבת

היום נבוא לדון בענין הרכבת הקלה. עם הודע על כך שהרכבת הקלה בגוש דן החלה לפעול התחיל פולמוס גדול האם מותר לנסוע ברכבת מיד בלא המתנה או שנכון להמתין ולאסור להשתמש ברכבת הקלה בתקופה הקרובה.

המתנה כמספר ימי העבודה

ידוע ומפורסם שקבעו שבע או שמונה שנים לבניית הרכבת, ועבדו בשנים אלו ימים, לילות ורח''ל גם בשבתות כדי שתהיה מוכנה בזמן לנסיעה. נבא לדון האם מותר לנו להשתמש ברכבת מבלי להוציא את ימי השבתות שעבדו שם או שמא צריך לחכות זמן בכדי שיעשו, וכל ימי השבתות שעבדו שם נצרף אותם לתקופה שבה יהיה עלינו איסור השתמשות ברכבת כדי שלא נהנה ממלאכת גוי בשבת.

סוגיא ארוכה

כדי להכנס לסוגיא ארוכה זו של מלאכת גוי ננסה לגעת בכמה דינים. זו סוגיא ארוכה ובעזרת ה' אחרי החגים כשנגמור הלכות איסור והיתר נעבור לסוגיא של אמירה לנכרי והנאה ממלאכת גוי כדי שכל אחד ידע מה מותר ומה אסור.

מלאכה לישראל אסורה

נתחיל ונקדים, המשנה בשבת (קכב.) אומרת נר שהדליק אינו יהודי עבור עצמו, מותר לישראל להנות ממנו בשבת. ואם הדליק לעצמו האור יכול לומר לו אל תכבה, ואם הדליק לצורך ישראל, אסור. ה''ה ירד הגוי מהספינה ועשה כבש, אם לצורכו עשה כדי לרדת מהספינה יכול היהודי לרדת אחריו ולהנות מהכבש, אבל אם לצורך ישראל עשה, אסור לישראל להנות ממלאכה זו, ופשוט.

כל אחד מביע דעותיו

בדין מלאכת גוי יש לנו שני איסורים, יש אמירה לגוי ויש הנאה ממלאכת הגוי אף בלא אמירה. אמירה לגוי לעשות מלאכה בשבת מותרת מהתורה, ובאו חז''ל ואסרו. שמעתי אחד חילוני מסכן אומר מה עושים רעש מהרכבת, גוי אינו מצווה על השבת, ומה הבעיה. וזה א''א להבין, כי אדם שרוצה להיות עורך דין או שופט לא יכול להוציא דינים מהבטן מה מסתבר לו, אלא צריך ללמוד את החוקים והדינים ולאחמ''כ לעבור הכשרה וניסיון. אבל בעניני דת כ''א יודע לדבר וכ''א מביע דעתו מה הוא חושב ומה נראה לו. תלכו לבית אבלים יש אנשים שלא שמו כיפה אף פעם ואולי זה הפעם הראשונה שהם שמים שם כיפה אבל הוא כבר יודע איך צריך לעשות השכבה ומה נראה לו, וזה לא נכון כך.

שלא תהא שבת קלה בעיני ישראל

וטעם האיסור לומר לגוי לעשות מלאכה עבורנו, כתב הרמב''ם (פ''ו הל''א) משום דאם נתיר לומר לגוי לעשות מלאכה בשבילנו, תהיה השבת קלה בעינינו וגם אנחנו נבוא לעשות מלאכה בשבת. והוא הדין בהנאה ממלאכת גוי אסרו חז''ל להנות ממלאכת גוי אפי' לא אמרתי לגוי לעשות המלאכה, אם הגוי עשה עבור הישראל, כגון אם אני רוצה לעלות במדרגות ויש חושך ובא הגוי על דעתו ומדליק האור כדי שיהיה לי אור אסור להנות מאותו אור במדרגות דאם יהנה ממלאכת גוי יבואו להתיר לומר לגוי בפירוש ותהיה שבת קלה בעיני ישראל. שהרי אמנם הגוי הוא גוי אבל כיון שהגוי בצורת אדם יבוא האדם ויטעה ותהיה השבת קלה בעיניו.

קוף מאולף

באמת שונה הדין בקוף מאולף או כלב מאולף שנמצא בבית שמותר לומר לו בשבת תדליק אור והוא מדליק. דכל החשש שגזרו חז''ל זה דווקא בגוי דיש לו צורת אדם אבל בקוף לא יטעה האדם ולכן מותר.

בכדי שתעשה המלאכה

אומר הרמב''ם (פ''ו הל''ב) נכרי שעשה מלאכה מעצמו בשבת אם בשביל ישראל עשה אותה אסור להנות מאותה מלאכה עד מוצאי שבת בכדי שתעשה, דהיינו אם עבד בשבת למשך שעתיים, צריך לחכות במוצ''ש שעתיים ורק לאחמ''כ יוכל להנות מהמלאכה. שמכיוון שיש לאדם רווח ממה שהגוי עבד בשבת לכך אמרו לו שלא יהנה מהמלאכה מיד במוצ''ש אלא ימתין בכדי שתיעשה המלאכה.

לקט וצד בשביל ישראל

השו''ע (בסימן שז ס''כ) פסק דין זה להלכה, ישראל שאמר לאינו יהודי לעשות לו מלאכה בשבת, מותר לו להנות לערב בכדי שיעשו. וכן פסק השו''ע בסימן שכה (ס''ו) אם לקט וצד בשביל ישראל או בשביל ישראל ואינם יהודים, צריך להמתין לערב בכדי שיעשו. הנה ראינו להלכה דבין אם אמר לנכרי לעשות לו מלאכה בשבת ובין אם לא אמר לו לעשות, אלא שהגוי עשה בשבילו, אסור להנות מהמלאכה למוצ''ש בכדי שיעשו.

גוי של שבת

יש עוד דין בגוי שמיניתי אותו להיות גוי של שבת, אבל בשבת אני לא אומר לו כלום, אלא הוא עושה לבד ומקבל שכר על כל פעולה ופעולה בנפרד, גוי זה אינו עושה בשביל הישראל אלא בשביל עצמו ומותר.

מקבל שכר על כל פעולה

דהרי על כל קריאה וקריאה מקבל הגוי עשרים או שלושים שקלים וברור שהוא יושב ומחכה שיקראו לו. וכמובן כשקורא לגוי לא מבקש ממנו להדליק וגם לא רומז לו שידליק אלא רק אומר לו דרך סיפור דברים בעלמא כגון שיאמר לגוי אתה יודע יש כאן חושך, ואם הוא גוי אמיתי ולא מבין כלום הוא אומר לו חבל שלא הדלקת בשבוע הבא תדליק. אבל אם הוא גוי עם אינטליגנציה הוא מבין ושואל איפה מדליקים, ואני מראה לו, ולבסוף הוא מקבל ע''ז כסף, הדבר מותר. ואילו הרמ''א (בסימן רעו ס''א) סובר שיש להחמיר. והטעם להתיר לדעת השו''ע כיון שעושה על דעת עצמו בלבד, ומעוניין בזה ועושה לעצמו ואין כאן אמירה לגוי מותר, שהרי הגוי מדליק בשבילו ועל דעתו.

מלאכת גוי בבית ישראל אסורה

אמנם שמעתי שיש חכם אחד שסובר שגם אם נותנים לגוי כסף על כל פעולה זה אסור. וטעמו דסו''ס כיון שפסק השו''ע שכל שמלאכת הגוי נעשית בתוך בית ישראל אסור להנות ממנה, שהרי אומר השו''ע מותר לתת את בגדיו לכובס גוי והוא שלא יאמר לו לעשות בשבת וגם שלא יעשה בבית ישראל, דנראה כאילו אמר לו לעשות בשבת. ולפי''ז למד אותו חכם שג''כ כאן אסור, דכיון שהגוי מגיע להדליק את האור והוא בבית ישראל, אסור בכל אופן. אלא שיש סברה פשוטה לומר שמותר.

מלאכת גוי בבית ישראל מותרת

בשיירי כנסת הגדולה (סימן שז) מביא את המהרימ''ט שכותב שישראל אסור לרמוז לגוי בשבת לעשות לו מלאכה ואם רוצה ללכת למרתף להביא משם דבר והמרתף חשוך אסור לו לומר לשפחה בואי איתי והיא תדליק כיון שכל הליכתה בשביל הישראל. וכמו שפסק השו''ע (סימן רעו ס''ג). אבל המהרימ''ט עשה מעשה שאמר לשפחה רדי למרתף ותביאי לי משם ספר והיא ירדה להביא הספר והדליקה האור והוא מיד ירד אחריה, מותר לישראל להנות מהאור שם. וזה מעשה רב. כל הפוסקים העתיקו את דברי המהרימ''ט להלכה. ואע''פ שהמלאכה נעשית בבית הישראל מותר. ולכאורה איך מותר והרי פסק השו''ע שאסור להנות ממלאכה שנעשית בבית הישראל.

האיסור דוקא באמירה לגוי

בשו''ע הרב (בסימן רנב סק''ה) בקונטרס אחרון הביא סברא דכל מה שאסור להנות ממלאכת הגוי שנעשית בבית הישראל זה דווקא אם היתה אמירה כל שהיא ואפי' מערב שבת וכן היה בכובס, ולכן אסור בבית הישראל, דהא אם יברר האדם מי אמר לו לכבס יאמרו לו שהישראל ציווה עליו לכבס ויבואו לחשוד בו ששכר אותו שיעשה מלאכה בשבת. אבל אם לא היתה אמירה כלל אלא רק סיפור דברים, ואם יחקור את הגוי מי אמר לך להדליק, הוא יגיד אני הבנתי לבד אבל לא ביקשו ממני להדליק בכה''ג לא חששו שיבואו לחשוד בו ששכרו לשבת ולכן לפי''ז מותר בכל גוי של שבת שעושה בשביל עצמו, כגון שמקבל שכר על כל פעולה, וגם שעושה על דעת עצמו או עפ''י סיפור דברים ומבין לבד מה רוצה הישראל. וכן מובן מדוע המהרימ''ט התיר להנות ממלאכה בבית הישראל.

מלאכות שאין דרך לשכור פועלים

ועוד טעם יש להתיר. שכל האיסור הוא שמא יאמרו שהישראל שכר את הגוי לעשות לו מלאכה בשבת, אלא דכל האיסור שייך רק במלאכה ששוכרים עבור זה, ובכה''ג חששו וגזרו כמו כובס שזה מלאכה שדרך לשכור פועל בשבילה. אבל אם הגוי עשה בשבילי מלאכה של הדלקת האור וכדו' והרי אלו מלאכות שאין דרך לשכור פועלים בשבילם, וא''כ מה שייך לאסור על האדם להנות ממלאכה שהיתה בבית הישראל כשאין חשש שמא יחשדו בו ששכר הגוי לעשות לו מלאכה בשבת. ולכן לספרדים מותר להשתמש בגוי של שבת כזה שמקבל שכר עבור כל פעולה ולא אומרים לו או רומזים לו להדליק. אלא שלדעת האשכנזים כדאי להחמיר בדבר ויכולים להקל רק במקום צורך גדול. ונרחיב את הדברים אי''ה בשיעורים שאחרי החגים.

חובת המתנה בכדי שיעשו

מצינו שכל דבר שיש בו אמירה לגוי לעשות, או הנאה ממלאכת גוי עבור הישראל אסורה בשבת ובעינן בכדי שיעשו. וכן גוי שעובד בקבלנות אינו מותר אלא כשלא אומר לו לעשות בשבת אבל אם אמר לו לעשות בשבת, אסור. ואם עשה ע''י אמירה צריך להמתין בכדי שיעשו.

קרקע נאסרת עולמית

עוד דין אומר השו''ע (בסימן רמד ס''ג) אם בנו אינם יהודים לישראל בית בשבת באסור נכון להחמיר שלא יכנסו בו לעולם. ובסעיף ד' שם כותב דמלאכת פרהסיא אפילו במטלטלין כגון ספינה הידועה לישראל דינה כמו מחובר.

לאו דוקא במת אסור עולמית

דין זה שאסור להנות ממלאכת גוי במחובר או במטלטלין ששם ישראל עליו שאסור להנות בו עולמית נלמד מדין קבר שחפר אינו יהודי לישראל בשבת. ולכן הרבה פוסקים חלקו והתירו דדוקא במת שגנאי הוא למת שיקבר בקבר שחפרוהו בשבת לכן נאסר עולמית אבל שאר כל מלאכה שאינה של מת אין שייך גנאי ולכן התירו. בכל אופן השו''ע פסק לאסור שלא יהנו מכל מלאכת גוי ששם ישראל עליו.

עבודות הרכבת הוי בית ישראל

ולכאורה היה צד לומר דאם כן הרכבת הקלה שידוע ומפורסם לכל שעבדו בה בשבת עצמה רח''ל וכל ההפגנות והמחאות לא הועילו כלל, ובתל אביב המשיכו לעבוד בשבת, ורק בבני ברק הפסיקו מעט לעבוד בשבת, ואם כן נימא שלא יכנסו בו עולמית דהא זה עבודה בקרקע ממש והשו''ע פסק להחמיר בעבודות קרקע.

אין אדם יכול לאסור את השני בעל כרחו

ואינו כן. דאם באמת היינו חפצים בכך שיעבדו ברכבת בשבת, הרכבת היתה נאסרת עלינו עולמית. אבל כיון שעבודות הרכבת בשבת היו על כרחינו והרמ''א פוסק דאם התנה הישראל עם האינו יהודי שלא לעשות המלאכה בשבת, והאינו יהודי עשאה בעל כרחו כדי למהר ולהשלים עבודתו, אין לחוש, ומה שעשה ע''ד עצמו עשה. ה''ה ברכבת כיון שהעבודות היו על כרחינו אין כח ביד הגוי לאסור את המלאכה עלינו לעולם.

עירייה שעובדת בשבת

והדברים נכונים גם כלפי עירייה שעושה עבודת בשבת על כרחם של חלק מהתושבים, ודאי שאין כח בידה לאסור עלי את המלאכה עולמית שהרי אין אדם אוסר על השני דבר בעל כרחו. ואם רציתי והסכמתי אה''נ, אבל אם לא רציתי ואף מחיתי אין אפשרות לאסור עלי.

תיקון מעלית בשבת

וכן הדין אם השכנים בבנין הביאו מישהו שיתקן המעלית בשבת וזה על כרחי, כיון שאין אדם אוסר על השני דבר בעל כרחו לכן מותר להשתמש במעלית זו ולא תאסר עולמית.

בריכה שפתוחה בשבת

וכן שמעתי בשם הרב חותה שליט''א בדין בריכה עירונית הפועלת בשבת, ובכל יום ראשון הבריכה העירונית מופרדת ע''פ ההלכה גברים לבד ונשים לבד, האם מותר ללכת לבריכה זו אע''פ שהיא עובדת בשבת, שהרי כתוב שכדאי להחמיר שלא להנות מאתרים ומקומות שפתוחים בשבת, אלא דכיון שהבריכה היא עירונית והיא של כל התושבים והכסף של הבריכה הוא שייך לכל התושבים, א''א לאסור על התושבים את הבריכה ששייכת לכולם אע''פ שפותחים את הבריכה בשבת.

דין הרכבת

לאחר שהתרנו את הרכבת שהיא ''אינה אסורה עולמית'' על כולם. נבא לדון האם יש חובה ''להמתין תקופה בכדי שיעשו'' ולא להנות ממלאכת גוי מיד עם הפעלתה.

נדון במקרה שלא ביקשו מהגוי לעבוד

והרי אם אמרו להם במפורש לעבוד בשבת ודאי שצריך לחכות בכדי שיעשו, וכך היה שם בפשטות ברכבת שיהודי ציוה לגוי בפירוש לעבוד בשבת. אבל בכ''ז נבא לדון במקרה ולא אמרו להם ולא דיברו איתם כלל על עבודה בשבת אלא הם עבדו מעצמם בשבת האם אפשר להתיר שלא נצטרך לחכות תקופה בכדי שיעשו או לא.

יום השוק שחל בשבת

השו''ע (בסימן שז ס''ג) אסור ליתן לאינו יהודי מעות מערב שבת לקנות לו בשבת אבל יכול לומר לו קנה לעצמך ואם אצטרך אקנה ממך לאחר השבת. ועוד אומר שם בסעיף ד' מותר לתת לאינו יהודי מעות מערב שבת לקנות לו ובלבד שלא יאמר לו קנה בשבת. הב"י מביא את המקור לדין זה מההגהות מיימוניות, אם יום השוק חל בשבת, ואומר לו לך תקנה לי ביום השוק בשבת, אסור. אבל אם לא אומר לו קנה לי בשבת, אלא אומר לו קנה לי בשוק, אפי' אם יום השוק חל רק בשבת, מותר.

האחרונים חלקו על השו"ע

המג"א הא"ר הט"ז ועוד אחרונים תמהו מאוד ע"ד השו"ע, וסברו דכיון דיום השוק חל רק בשבת הוי כמי שאמר לו קנה לי בשבת ובוודאי אסור.

רמז לגוי אסור

ובאמת צ"ע איך מרן התיר לרמוז לגוי שיקנה בשבת. והרי כתוב שאם אמר הישראל כל המציל אינו מפסיד ובא גוי והציל מותר. וביארו דכל ההיתר לרמוז לגוי זה רק במקום הפסד ולכן מותר לומר כל המציל אינו מפסיד אבל בסתמא אסור לרמוז לגוי לעשות מלאכה בשבת. וכן אומר הרמ"א (סו''ס שז) כל דבר שאסור לומר לאינו יהודי לעשות בשבת אסור לרמוז לו לעשות אבל מותר לו לרמוז לעשות מלאכה אחר השבת. והביא האור זרוע להתיר במקרה שאמר הישראל לגוי ביום ראשון בשבוע מדוע לא כיבסת בשבת שעברה. והגוי מבין לבד שהיהודי רוצה כיבוס לשבת הבאה. ולשבת הבאה כיבס לו הגוי מותר להנות מהמלאכה. כיוון דסו"ס הרמז היה על לשעבר ולא על שבת שאח"כ. ומה שעשה היה על דעתו מההבנה שלו. אבל רמז סתם על שבת הבאה אסור.

תימה על השו"ע

ולפי כל זה התימה הגדולה על השו"ע שהתיר לרמוז לגוי לעשות לו מלאכה בשבת ואע"פ שרמז אסור.

תיקון רכב במוסך של גוי

ובאמת בשו"ת יחוה דעת (ח''ג ס' יז) למרן זצוק"ל כותב שאם הישראל נותן למוסך של גוי את הרכב בערב שבת ורוצה את הרכב למוצ"ש ואין שהות לגוי לעבוד ולתקן קודם השבת אלא רק בשבת מותר בשעת הדחק. ולמד דין זה מדברי השו"ע שאמר שמותר לומר לגוי לקנות לו ביום השוק אע"פ שיום השוק חל רק בשבת. דכל שלא אמר בפירוש לחלל שבת מותר. ולכאורה תימה ע"ד השו"ע שהתיר רמז. אע"פ שרמז אסור לומר ואפי' בערב שבת.

הט"ז חולק ומוסיף

הט"ז חלק על השו"ע וסבר דאסור לומר לגוי תקנה לי ביום השוק אם יום השוק חל בשבת. ומוסיף הט"ז לומר וכ"ש אם אומר לו תקנה לי ותביא לי למוצ"ש שזה אסור. ולכאורה צריך להבין בדבריו אם אסור לומר לגוי קנה לי בשוק, דהו"ל כאילו אמר לו קנה לי בשבת, מה שייך לומר וכ"ש אם אמר לו שהוא צריך את החפץ במוצ"ש. ומה השוני בין הדינים.

חילוק בין המקרים

אלא בהכרח צריך לפרש שרמז ודאי אסור לומר לגוי שהרי מבין מדבריו מה רוצה היהודי. אלא שיש לחלק בין מקום שהישראל חפץ בחילול השבת של הגוי לבין מקום שאין הישראל חפץ בחילול השבת של הגוי.

יום השוק על כרחי בשבת

אם אני נותן לגוי את הרכב בערב שבת ואני מעוניין ברכב למוצ"ש ואין לגוי שהות כדי לתקן את הרכב קודם השבת. ז"א אני מעוניין וחפץ שהגוי יעבוד בשבילי בשבת. אבל כשאני מבקש מהגוי שיקנה לי חפץ מהשוק אין לי עניין שהגוי יקנה את החפץ דווקא בשבת ואפי' יקנה החפץ ביום ראשון ויביא לי ביום שני טוב לי. א"כ אין לי ענין שיעבוד בשבת ומה שחילל השבת זה בגלל שיום השוק חל בשבת ואין יום אחר. אומר השו"ע אם רומז הישראל לגוי רמז שיעבוד בשבילו בשבת אבל אין לו עניין שיעשה דווקא בשבת, רמז כזה מותר. ולפי"ז מובנים דברי הט"ז שאומר וכ"ש אם אומר לו אני צריך החפץ למוצ"ש שאז מבין בדעתו שמעוניין שהקניה תהיה דווקא בשבת שזה ודאי אסור. אבל כשלא הביע דעתו ומבחינתו שיקנה לו ביום אחר, בכה"ג מותר. ולכן ברכב שנותן לו בערב שבת אם אומר לו תביא לי לשבוע הבא ולאו דווקא למוצ"ש מותר אבל אם אומר לו תביא לי הרכב למוצ"ש ומביע דעתו שמעוניין שהחפץ יתוקן דווקא בחילול שבת, רמז כזה אסור.

החברה הגבילה את זמן העבודה

וכעת נחזור לנד"ד, את עבודות הרכבת הקלה הגבילו בזמן של שבע או שמונה שנים. ולא היה אפשר לגמור את העבודות אילולי היו עובדים שם גם בשבת. וא"כ החברה גילתה דעתה שהיא מעוניינת שהעבודות יהיו גם בשבת כדי שיסתיימו העבודות בזמן הקצוב להם. וא"כ היום שנפתחה הרכבת במועד א' ולא במועד ב' זה כתוצאה מכך שהגבלנו אותם לעבוד גם בשבת וא"כ אסור לי להשתמש היום ברכבת ולהנות ממלאכת שבת מבלי להמתין בכדי שיעשו. וכ"ז על הצד שלא אמרו להם בפירוש לעבוד בשבת אבל כאן גם אמרו להם בפירוש לעבוד בשבת וזה היה ההסכם ובודאי שאסור ליסוע בה עד שעבר זמן של בכדי שיעשו. ולכן חייבים להמתין ולחכות שלא לנסוע ברכבת למשך שלושה חודשים ראשונים.

''ולכל העם בשגגה''

ויש שרצו להתיר בגלל שהרכבת היא דבר "ציבורי", וכי דבר ציבורי מותר" ולכל העם בשגגה" למה להתיר. וכן כאן הוי בית ישראל, וכן הוי רוב יהודים וא''א להתיר.

היתר קבלנות רק בלא אמירה

ויש מי שכתב להתיר מכיון שהעבודות נעשו בשבת בקבלנות, ואינו נכון. שהרי אומר השו"ע (בסימן רנב ס''ד) דכל ההיתר להנות ממלאכת גוי הנעשית בקבלנות זה דווקא כשלא אומר או רומז לו לעשות המלאכה בשבת, אבל אם אמר לו לעבוד בשבת אסור להנות מהמלאכה.

המתנה לאישורים

ועוד יש שרצו להתיר מכיוון שהעבודות נגמרו כבר לפני שנה ורק חיכו לאישורים כדי לפותחה לציבור, ולפי"ז אמרו דכבר חכינו בכדי שיעשו. ואינו נכון לומר כן, דהרי זה פשוט שאם לא היו עובדים בשבת, היינו צריכים לחכות עוד כמה חודשים כדי לקבל אישורים ונסיעות מבחן וכו'. וא"כ אם ניסע בה היום אנו נהנים ממלאכת שבת, ואסור, כי ההמתנה לאישורים לא היו בגלל שהפקיד סתם כך לא רצה לאשר והמתין, אלא היה צריך לעבור ביקורת וידוע שנתגלו הרבה תקלות, וא''כ הזמן הזה שהמתינו הוא הכרחי.

שלשה חודשים אסורים

ולכן להלכה נכון לאסור את השימוש בשלושת החודשים הראשונים שזה בערך הזמן שעבדו בשבת בהכנת הרכבת, ובכך לא נהנה ממלאכת גוי של חילול השבת. ומכאן אילך מותר דספק דרבנן לקולא.

להורדת כל העלונים של הרב בקבצי PDF לחצו כאן >>

הלכה שבועית הרב שבתי לוי הרכבת הקלה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.message }}
{{ comment.writer }} | {{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.writer }} | {{ reply.date_parsed }}
טען עוד